<h1>שו"ת מהר"ם מרוטנבורג — דפוס פראג סימן תפ"ב</h1>
<h2>דף סז:</h2>
השיב רבי על הקוץ שישב ברגלה וחטטה אותו ודומה שנראה ממנו עדיין בעומק, יש ללמוד מהא דתנן בסוף מסכת מקואות (פ"י מ"ח) חץ שהיה תחוב באדם ביריכו, בזמן שאין נראה טובל ואוכל בתרומתו. ואין להקל בשל עץ מבשל מתכות, אע"פ שהיה דומה קצת שעץ עשוייה לרקב שם ולהתבטל יותר, דאדרבא בשל עץ מחמיר יותר בתוספתא, דקתני בברייתא דמסכת מקואות (פ"ח ה"ד) חץ, רבי אומר חוצץ, וחכ"א אינו חוצץ, בד"א בשל מתכות, אבל בשל עץ חוצץ. אם קרם עליו העור, דברי הכל אינו חוצץ. וברייתא זו נ"ל דבנראה מיירי, אבל אם הוא בעומק כל כך שאינו נראה, א"צ קרימת עור, כדמשמע במתניתין. ואין בידי לחלק [בין] קוץ לח של עץ [ליבש], ובין חץ דק לשל עב בלא ראיה.
